נולד 1946 ברעננה. גדל, התחנך ולמד רק 9 שנות לימוד, כך שלא הספיק להגיע לבגרות, עד שהתגייס גיוס מוקדם בגיל 17 וסיים את השירות הצבאי בגיל 19, כך שלא הספיק להתחמש ברצינות בוגרת ונשאר צעיר ברוחו, שיחק את חייו בקלילות ושובבות של ילד. רק גופו, מוחו וגילו המשיכו לגדול ללא השגחה וללא יד מכוונת עד היום שבו גילה שהעתות חלפו על פניו בלי שהרגיש והוא כבר בן 70 באופן הגיוני לפי הספירה העשרונית. הוא לא עשה שום משהו כדי להיות מעודכן בקידמה, טכנולוגיה וביל גייטס לא חשב עליו כלל, כך שהוא נשאר מאחור מכל הבחינות. משמע שהוא לא התקדם בזרם החברתי שהתפתח במקביל לטכנולוגיה ששעטה קדימה והדפה את כולם הלאה אל העתיד. בשבילו הזמן הפסיק לנוע בגיל 40, מאז חדל מלעסוק באמנות הכתיבה בה ניכר כשרונו רב-אמן הביטוי המילולי.
אז מה הוא עשה כאשר הביט אל שעון הזמן וראה שהוא כבר כבן שבעים שנה ולא ראה אור לכתבי היד שלו הגנוזים בתחתית המגירה מתחת לניירות החשבונות והמיסים.
לפתע הוא נזכר, שבעבר הוא כתב כל מיני דברים. ביניהם היו מכתבים שירים מחזות מערכונים וסיפורים, הרבה סיפורים קטועים ובלתי גמורים שנדמה שהם משולבים אלה באלה ופורשים יריעת חיים מופלאה ומסתורית של אישיות ססגונית רבת פעלים.
אמרו לו שהוא כבר גמלאי ואינו יכול להרשות לעצמו פעילויות פיזיות קשות כמו הרכבת שנג"ים כמקצועו בעשור האחרון, או פירוק מכוניות כתחביבו מאז ומעולם. כולם חזו לו ימי בטלה משעממים של מי שיצא לגמלאות עקב גילו, מבלי להתחשב בעובדה שהוא נשאר בתוכו ילד מפונק שלא הצליח להתבגר ולקחת את החיים ברצינות.
אז לא הייתה לו ברירה. הוא הלך אל הגנזך והוציא משם את כל כתביו, מתוך כוונה למצוא ולחזור אל עצמו, כפי שהיה בימי נעוריו שנמשכו עד היותו כבן ארבעים שנה שם איבד את דרכו הספרותית.
הוא ישב וקרא, דפדף, מיין וסידר לפי קטגוריות וסגנון כתיבה, מחברות ודפים רבים עליהם כתב כל מה שיכל מוחו לספר על עצמו ועל הרפתקאותיו באותם ימים.
ספרי "שלושה סיפורים, צימוק ושלוש הזיות", בהוצאת "ספרי ניב", הוא תוצאה של עמל רב ושקידה מעמיקה במאגר הכתבים שלי, שהיו הראשונים שהצליחו לפרוץ את מעטפת גנזך השיכחה. להיות הסיפורים והקטעים הראשונים שיצאו לאור, יסללו ויאירו את הדרך לכתביי האחרים שמספרים עוד על החיים כפי שהם נראים מעיניו של מי שנשאר ילד מיוחד שעבר את גיל השבעים.
;){kind=link}