האוירה הייתה קסומה.
26.11.18
הערב, יום שני, בהגרלה האחרונה של הצ'אנס, בשעה 22.00 ניחשתי נכון בשני טפסים, את כל השלישיה בצ'אנס שלוש. וזה זיכה אותי ב 3000 שקל.
למעשה, זה היה אותו טופס שביקשתי מדויד שיעביר פעמיים, כי נשארו לי עשרים שקל עודף בכיס ואין מצב שהם ימשיכו להישאר שם. הפעם זה יצא לטובה, אך בדרך כלל הימור כזה נכשל בגלל ההתגרות במזל.
אם כך הוא, אז עכשיו, זכיתי בשלושת אלפים שקל וזה בשבילי היום, במיוחד היום ממש פיצוץ. ההתרגשות שחשתי מילאה את רוחי מרגוע, כמו פקק נחלץ מפיית הבלון שהתנפח בקרביי, כתוצאה מכך שהרבה זמן לא תפשתי ולא זכיתי. הדבר הכניס אותי למתח וללחץ כלכלי. הגעתי למצב בו התחלתי לבזבז כסף שאני אמור לשלם לבנק בתחילת החודש, זמן פירעון הוויזות.
בשבועיים האחרונים הימרתי בהרבה כסף תוך כדי לקיחת סיכון והיום היה לי מזל וזכיתי.
מקפיד אני מידי חודש לוודא שעניין תשלום השכירות לבעלת הדירה מובטח. כשאני מקבל את הקצבה שלי מביטוח לאומי, בכל עשרים ושמונה לחודש אני מושך את הסכום 2000 שקל ונותן לבעלת הדירה, כך שאני משריין לעצמי את המשך מגוריי בביתי, לפני מועד התשלומים לבנק שהם, הוויזות בכל השני לחודש ובחמישי פירעון ההלוואה לבנק.
עיקרון מושרש אצלי, לשלם את דמי השכירות במועד, והוא בחזקת "ימות ובל יעבור!”
טוב שאין צורך למות היום. כי כשהרווחתי את ה3000 שקל זה הרים אותי למצב של עודף אלף שקל. לאחר תשלום כל ההתחייבויות שלי לחודש זה. מאוד הוקל לי בנשמה.
אנחנו פליטי קום המדינה, הדור שנולד או עלה לארץ בילדותו, בשנות הארבעים של המאה הקודמת, שלא דאג לעצמו לאבטחת הכנסה מה שנקרא פנסיה ומבטחים, היום, בשנות השבעים של חיינו במאה העשרים ואחת, עדיין אנחנו צריכים להיאבק על הקיום שלנו בכוחות עצמנו וכמה כוחות יש לנו בגיל הזה, איש לא יודע, אנחנו כבר לא צעירים, אין לנו את אותם כוחות ואלו הן עובדות.
אני לא אומר את זה בשביל להצטדק על מחסורי, או משהו כזה.
זה כך! זה כמו שאני אדבר על עייפות החומר. זה כך! זו עובדה!
לכן, אני מעדיף לראות את המצב כפי שהוא. אני לא מיפייף אותו. כשאני סובל אני יודע שאני סובל. אני מודע לסבל, מתעמת מולו וקורא לו בשמו.
אינני מפחד מקשיי החיים כי בזה הטעם שלהם.
מהבוקר התחיל לי היום להיות קשה, כל היום עד לשעה האחרונה כשהתגלה לי שתפשתי זכייה. עיקר הקושי התרחש במוחי, במחשבות ובמתח כשאני מסכן כסף שאני לא יכול להרשות לעצמי לבזבז. מהבוקר.
הייתי לחוץ מהעניין ובכל זאת אמרתי לעצמי ולעולם, לא!
אני לא מוותר! אני מרגיש שיבוא וזה באמת יהיה כך! הרגשתי שזה צריך לקרות, אוטוטו, זה כאן, קרוב.
ולכן המשכתי להמר בלי לקחת בחשבון את העניין הכפייתי, עזבתי את זה, לא הקטע בכלל. הקטע הוא שיצא לי טוב ואני מרוצה עכשיו.
;){kind=link}